גרילנדה בע"מ ואח' נ' הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב-יפו בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת- אם תידחה התביעה, מכוח סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט- 1999.

1.התובעת והנתבעת שכנגד הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בתחום ההסעדה (להלן "המשיבה"). הנתבעת והתובעת שכנגד הינה תאגיד עירוני של עיריית תל אביב המנהלת את עסקיה של האחרונה (להלן "המבקשת").

2.המבקשת, המנהלת, בין היתר את פרויקט "החווה החקלאית" בגני יהושע, התקשרה עם המשיבה ביום 10/5/10 בחוזה הרשאה. בהתאם לחוזה זה החלה המשיבה להפעיל עסק הסעדה בשטח החווה.

3.לטענת המשיבה, הוציאה הוצאות רבות קודם לפתיחת המסעדה בחיק הטבע וזכתה להיענות רבה מטעם הקהל- בהיות מנהלה שף מוכר. דא עקא שלקראת בוא החורף, היה עליה למצוא פתרון למושב החורף שלה, אלא שהמבקשת דחתה את קיומה של הפגישה שנועדה להסדיר נושא זה, כך שחודשיים ימים הופעלה המסעדה בהפסד.

4.לטענת המשיבה התברר לה בסוף ינואר 2010 כי המבקשת מעונינת להפסיק את ההתקשרות עימה ולצאת למכרז מקיף יותר ולכן הודיעה כי לא תעמוד עוד בהתחיבויותיה כלפיה.

לשיטתה, רצונה זה של המבקשת הינו תולדה של גילוי הפוטנציאל העסקי הגלום במקום להפעלת אירועים והופעות., אלא שחרף זאת הפיצוי שהציעה בגין הפסקת ההתקשרות היה נמוך מדי ולא ענה על נזקי המשיבה.

5.המשיבה בתביעתה טוענת כי התנהגותה של המבקשת גרמה לה נזקים כלכליים. משכך, גורסת היא כי על בית המשפט לפטור אותה מהפקדת הערובה. עוד הינה טוענת כי אין לה חובות, תביעות או התחיבויות נוספות ומצבה הכלכלי איתן. להוכחת מצבה הכלכלי צירפה דו"ח דן אנד ברדסטריט בע"מ הקובע כי לא אותרו כנגדה התרעות מהותיות בארבע השנים האחרונות.

6.המבקשת טוענת כי המשיבה הוקמה בשנת 2003 תחת שם אחר ובשנת 2010 חברו אל בעליה משקיעים נוספים, שהקימו ביחד את החברה התובעת. לשיטתה, עפ"י הסכם המייסדים , אמורה הייתה המשיבה לפעול בעסק ההסעדה נושא התביעה, ומשבוטל הסכם ההרשאה נותרה החברה חסרת פעילות, אך גם קודם לכן נחלה הפסדים.

7.המבקשת טוענת כי התביעה הוגשה כצעד מנע לתביעה הנגדית בגין אי תשלום דמי ההרשאה וכי על בית המשפט לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה הן לנוכח מצבה הכלכלי ואף בשל סיכויי התביעה הנמוכים.

8.דיון

סעיף 353א לחוק החברות קובע כי הכלל הוא לדרוש מחברה את הפקדת הערובה, אלא אם מצא בית המשפט לפטור את התובעת מאותו חיוב. ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) נקבעו עקרונות היסוד: בראש ובראשונה, על בית המשפט לבחון את מצבה הכלכלי של התובעת ורק לאחר מכן יישקלו סיכויי ההליך: " בסעיף 353א לחוק נאמר כאמור כי בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם ראה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערבות להבטחת הוצאות הנתבע והקושיה היא: האם ניתן לבחון את סיכויי ההליך במסגרת ה"רשאי" הנ"ל. לשיטתנו, השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא –חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע – בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים. 13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, ...משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, ...זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)... "(רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם בנבו).

9.כאן, טוענת המבקשת כי המשיבה הוקמה לצורך המכרז ומאז ביטול ההרשאה אינה פעילה עוד.המשיבה הפנתה לשיקול הדעת שיש לבית המשפט ומתבססת על העובדה כי הפסיקה את פעילותה בשל פעילותה המזיקה של המשיבה וכי זו אף הציעה לה פיצויים בגין ביטול ההרשאה.

10."על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995);" (רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990)). )

11.באשר לתביעות ההדדיות, חוזה ההרשאה מדבר על "מסעדה" ו"מזנון" לחלופין בעוד שהמבקשת הקפידה לכנות את עסקה של המשיבה "מזנון" הכתירה אותו האחרונה בשם מסעדה. ההבדל בין השנים איננו סמנטי לבד, והוא יכול ללמד על כונת הצדדים בעת ההתקשרות ועל הציפיות לרוחים לעתיד לבוא. עוד חלוקים השניים בשאלה מי הביאו את חוזה ההתקשרות לסיומו. לכאורה, על פי ההסכם, הזכות להפסקתו של ההסכם שהתכוון ל36 חודשים הייתה נתונה למבקשת בלבד והמשיבה לא הייתה רשאית לעשות כן גם לו חפצה בכך.

12.עוד יש לציין כי המבקשת טוענת כי מלכתחילה ידעו הצדדים כי העסק לא יוכל לפעול בחודשי החורף ולפיכך חולק סכום דמי ההרשאה לשנים עשר חושים קלנדריים אשר לקחו בחשבון את הציפייה להכנסות נמוכות בחודשי החורף. לעניין זה יצויין כי ס' 9 להסכם מציין את הסכום החודשי ואינו תומך בגרסתה העובדתית של המבקשת. עוד יוזכר כי חרף טענת המבקשת כי המשיבה היא שהפרה את ההסכם, וחילוטה ערבות בנקאית שהייתה בידיה, הציעה למשיבה לפצותה עפ"י ס' 6.2 להסכם המקנה למשיבה זכות לפיצויים אם יופסק החוזה ע"י המבקשת.

בנסיבות אלו אין לקבוע כי התביעה הינה (באופן לכאורי) חסרת סיכוי.

13.האם נתקיימו הנסיבות המיוחדות? סבורתני כי הואיל ואין מחלוקת כי החברה איננה פעילה ולא ניתן יהא לגבות ממנה אם תיפסקנה הוצאות לחובתה, ולנוכח האמור לעיל, ניתן להסתפק בהתחייבותם האישית של בעלי מניותיה, אשר יעמדו לזכותה של המבקשת אם תיפסקנה לזכותה הוצאות.

לחלופין, תעמיד המשיבה ערובה בסכום של 50,000 ש"ח כמבוקש, וזאת תוך 30 יום מהיום.